משפחת אסא סלומון

                         

                               בעוד כחודש אני חוגג את בר המצווה שלי. סבא אילן, אביה החורג של אמא שלי, נתן לי מתנה את התפילין                       שקיבל בילדותו לפני 76 שנה ברומניה!!!

 

 

סבא קיבל את התפילין שלו מסבתא שהייתה אמא של אמא שלו, ושמה היה שרה. וכך סיפר לי סבא:

"סבתא שרה אמרה לי שהיא רוצה לתת לי מתנה לכבוד בר המצווה. סבתא ואני חיפשנו ברחובות בוקרשט בית כנסת שנרגיש בו בנוח, ומצאנו יחד את בית 

הכנסת בו עליתי לתורה. סבתא קנתה לי את התפילין והכינה לי את הכיסוי היפה  מבד סאטן בורדו עליו  רקמה את המילים מזכרת ירושלים והוסיפה מגן דוד ועלה 

זית.

 

המורה שלימד אותי היה גם חזן בית הכנסת. באותה עת ברומניה לא עשו הבדל בין אשכנזים וספרדים. הרב היה אשכנזי, ובית הכנסת היה ספרדי, וכולם הסתדרו אלה עם אלה, מבלי להיכנס להבדלים בין מנהגים.

הדרשה שלמדתי הייתה בעברית ושפת האם שלי הייתה רומנית, ולא הבנתי מה שקראתי, אבל הרגשתי שאני עובר טקס משמעותי. רק כשהגעתי ארצה ולמדתי עברית הבנתי את המילים של הדרשה שאמרתי כמה שנים קודם לכן.

 

הורי החליטו שאני אעלה לתורה בעקבות בקשתה של סבתא לשמור על המסורת. הם היו חילוניים ואבא לא יכול היה ללמד אותי מנהגי דת, ולמרות זאת החליטו שאעלה לתורה.

 

התפילין נשמרו אפילו בזמן מלחמת העולם השנייה. בזמן השואה פיניתי גופות מההפצצות אבל הגרמנים לא הספיקו לגרש אותנו מהבתים שלנו, כי הצבא הרוסי התקדם והבריח אותם, וכך התפילין נשמרו בבית.

 

כשעליתי לארץ היה לי תרמיל גב, 15 קילוגרם – זה היה כל הרכוש שלי. עליתי לארץ באנייה כמדריך של קבוצת יתומים שהיו פליטי שואה, וכחבר בהנהלה הארצית של הנוער הציוני ברומניה. בכל התקופה באנייה שמרתי עליו במקום יבש כמזכרת מסבתא שלי. אחר כך גרנו באוהל וגם שם שמרתי על התפילין בתרמיל הגב, כי לא היו לנו רהיטים, ובמשך חצי שנה גרתי באוהל שהיה בו מקום רק להיכנס ולישון. היום קשה לך להבין את זה, אבל לא היו לנו  מותרות  רק כמה חולצות ומכנסיים להחלפה, סיר לבשל אוכל, ושמיכה להתכסות. הדברים החשובים נשמרו בתרמיל, שנשאר בדיוק כמו שיצאתי אתו מרומניה. אחרי חצי שנה קיבלנו צריף של 10 מטר ושם כבר זה נחשב מותרות, אפשר היה להציב ארון...

 

בשבילי המשמעות של הנחת התפילין הוא להיות  חלק מהעם היהודי ולשמור על המסורת גם אם אני חילוני.

במשך שנים רבות לא היה לעם היהודי בית משלו, היה לי המזל להיות חלק מקבוצה של יהודים שלקחו חלק בהקמת הארץ, ויכולנו למצוא לנו מקום בו נוכל לקיים אורח חיים יהודי מבלי להסתכן."

 

כשסיפרתי לסבא שאני מתכוון להניח את התפילין שהוא נתן לי במתנה ביום עלייתי לתורה, הוא שמח ואיחל לי מזל טוב.